אריות ושופרות
please insert place
1977

“ציירים בני גילו [47] הפעילים היום בקרבנו, בדרך כלל רחוקים בעבודתם מאורח העצוב הפיגורטיבי - התיאורי, ובוודאי רחוקים מן הנושא היהודי. עבודותיו של בונה חדורות רוח יהודית והיא לובשת בציוריו לבוש דרמטי, מלא הוד, ציוריו זרועים סמלי תפילה וחג. [...] כשהיה שמואל בן עשרים עבד כמודד קרקעות בגליל, באחד המקומות הוא נתקל באבן שהייתה חלק ממשקוף של בית כנסת עתיק מכפר עלמה. על האבן הייתה חקוקה הכתובת “יהי שלום על המקום הזה ועל כל מקומות עמו ישראל”, והוא נזכר; “הרגשתי אז כי נדלק בי משהו: הוא חש שהוא דורך על אדמת אבותיו”. את שרידי העבר הוא רואה על כל צעד ושעל, ונפעם מן הסמלים היהודיים החרוטים באבן – אשכולות ענבים, רימונים, ארון הקודש, השופר והלולב. לאחר זמן מצא עצמו משתאה מול המוזאיקות העתיקות גם של כפר נחום וגם של בית אלפא – וראה בעין כי אכן הייתה גם בימים קדומים אמנות יהודית, הוא יכול לגעת בה נגיעה מוחשית. ברבות מיצירותיו של שמואל בונה אתה מוצא זיכרונות חיים של ספור זה. “סיפורי התנ”ך אינם סתם סיפורים בעיני”, אומר שמואל בונה, “הם מקרינים כוח רוחני ועוצמת חיים. כלי הקודש למיניהם, יש בכל אחד מהם נשמה, הם יצירות אמנות בעלות ייחוד יהודי”. [...] “השפעת התנ”ך עלי, שהתחילה עוד בראשית דרכי באמנות, לא חדלה לפעול עלי גם היום”.

 

רחל אנגל, “מעריב”, 12.9.1977

 


חזרה >>>