תערוכת יחיד במוזיאון אתנה בג'נבה, שוויץ.
ג'נבה, שוויץ
1969

“צריך להזכיר שהוא חי באופן עמוק את היסטוריה של ישראל, שהיא על אם הדרך של הציור המזרחי, הביזנטי והאיסלמי. בציור שלו חשים את זה, הוא עשיר בצבע בעל פראות וכוח”

“לה טריבון דה ג’נב”, 5.5.1969

 

“מבחינת הסגנון היצירה של בונה מציעה אנלוגיה מאד ברורה עם רואו, אפוף בגוונים המאירים כאמייל, דפורמציות אקספרסיוניסטיות, אליהן מתווספת קונספציה כללית של התמונה הבאה באופן ישיר מהאיקונות, אך זה לא הכי חשוב, אלא התחושה הרגשית העמוקה עם הצורות המזרחיות העתיקות, אשור, פרס ועוד יותר ביזנט. כל המיתולוגיה שלו היא מזרחית. [...] יש לו תחושת קומפוזיציה מאד דקורטיבית.” 

 
“אקונוגרף של התלמוד” שאמנותו הנוכחית מבטאת השפעה עמוקה של המזרח. כישרונו הוא כשל מספר בעל תאורה צבעונית, בנין חופשי וקווים הנותנים לדמויותיו אופי מונומנטלי”.

 

“לה קורייר”, 5.5.1969

 

“בונה יוצר ציור דתי גם במשמעותו וגם בצורתו, באיור התנ”ך הוא משתמש באיקונוגרפיה מסורתית שהוא מחייה בגישה בת זמננו. [...] האיקונים המודרניים שלו כתובים במסגרת גיאומטרית ובחומר מאוד בנוי. [...] אמנות זו הטעונה פולקלור ומסורת עממית אינה חסרת חן”.

 

 “זורנל דה זנב” 5.5.1969
 

“עשרים וחמישה בדים ועשרים גואשים מאירים את האולמות במשחק הצבעים שלהם. כי האיכות הראשונית של צייר צעיר זה היא הצבעוניות שלו. בונה הוא קולוריסטן מלידה. בכל ציור שמן או גואש הצבע שלו, ואי אפשר לטעות, עשוי בהרמוניה לתפארת, אם תוקפנית ופראית ואם רכה בעדינותה, הצייר הזה נראה כקוסם של צבעים.
הוא מראה באמנות שלו יושר ועומק, שהאופי הטרגי מתרכך על ידי הדמיון והפנטסיה. הוא ספוג באווירה, האור והאקלים הרוחני של ארצו. וכמו כן קשור למסורת ולדת. קריאת התנ”ך והתלמוד נתנו אותות ביצירתו ומגלים את הצד המיסטי שלו.”

“לה סוויס” 12.5.1 


חזרה >>>
מוזיאון אתנה ג'נבה שוויץ
מוזיאון אתנה ג'נבה שוויץ
1