תערוכת יחיד "ל"ח שערים לתנ"ך" בגלריה גולדמן בחיפה.
חיפה
1983


“שמואל בונה הוא מסוג האנשים הנקראים “משוגעים לדבר” ולמרכאות הכפולות יש כמובן טעם לחיוב, כשמדובר בצייר שאינו חדל להגות יומם ולילה (כמו שכתוב ו”הגית בו יומם ולילה”), במשך שנים, איך לפרש פירוש אמנותי חדש את כתבי הקודש. [...] הוא עומד להציג את ה”שערים” שלו אצל גולדמן בחיפה וזה אירוע החורג ממערכת תצוגות של יצירות שאנו רגילים בהן. אינני מפליג לומר שתליית סידרה זו של בונה על קירות גלריה היא בבחינת אירוע לאומי. [...] ל”ח שערים לתנ”ך של בונה ראויים לתשומת לב חריגה מהשגרה. אין זו יפהפיות לשמה, מה נאה אילן זה או ניר זה, אלא לב נקרע בקרביו, מוח קודח בראשו, כיסופים למסתורין, עליה לספרות של שרפים וכרובים, לסמלים ואותיות בהם הוא מייחד את גיבוריו הטמירים, את האבות והשופטים הקדומים, את הנביאים והמלכים , את המצביאים והגיבורים. [...] הדפים המודפסים לא איבדו כהוא זה את הרכות, הקטיפתיות של הציור המקורי, המשתרע על הכחול העמוק והכבד שיש בו מגוון האפור או הסגול ועל האדום הארגמני ועל האוכר מגוון השלכת. הכחול הוא מאחוזת הסוד, האדום הוא מספירת המלכות, האוכר הוא הוויו של נופנו הטובל בזהב. והרכות היא ביטוי לחיבת האמן להומניזם, שברוחו מפורש הסיפור הקדום – מסר הקדמונים לדורנו. ואהין לומר: בונה יצר כאן סידרה שהיא נכס עמיד מול הזמן”.

 דוד גלעדי, “מעריב”, 20.10.1983 


והוכחה מאלפת קיבלנו לכך בתערוכת 38 דפי התנ"ך שהעבירם מהמקור על הדפס אבן, תערוכה שהייתה בסתיו 1983 בגלריה גולדמן בחיפה. דפים ליטוגרפיים אלה לא איבדו כהוא זה מהאפקט של המקור המונוטייפי, הקטיפתי של המשטח הצבעוני של האדום הארגמני, של הכחול העמוק, של האוקר שבו גוון השלכת תחת השמש שלנו וכל הדפים שרויים באווירה הקמאית של גיבורי התנ"ך ועלילותיהם בימים קדומים".  

 

מתוך המאמר "ואל בונה" מאת גדעון עפרת", "מסילות באמנות", 1986

 

 


חזרה >>>