תערוכת יחיד "מולדת הרימון" במוזיאון הפתוח בתפן.
תפן
1999

“יצירתו של שמואל בונה שואבת את עוצמתה מהזיקה העמוקה לנוף הארץ ולמורשת התרבותית של עם ישראל ובמיוחד מספר התנ”ך. ציוריו רוויים באהבת נופי הארץ. בסדרת העבודות “ארץ מפה” משנות השמונים ואילך חוזר המוטיב מפת הארץ ומתחזק בקשר בין הידוע -- שבילי הארץ וסיפורי התנ”ך, לבין הדמיון – השלובים בין האלמנטים השונים, והתקווה – “יהי שלום על המקום הזה ועל כל מקומות עמך ישראל” ככתוב בציור “יהי שלום”. ייחודה של הסדרה “ארץ מפה” נעוץ ביצירת זיקה בין האדם למקום כפי שמפה טופוגרפית מתארת תמונת עולם שבעצם איננו רואים במו עינינו, כך גם יצירתו של שמואל בונה מתרגמת מציאות תלת -ממדית למשטח דו -ממדי באמצעות שפה של קודים ציוריים. הביטוי האישי של בונה מבוסס על שפה מופשטת של קו, צורה, כתם צבע וספור תנ”כי.
האמנות של ימי ראשית המדינה הזדהתה עם רעיון הקמת מדינת ישראל, והמדינה הייתה חלק מהתרבות הישראלית המתחדשת. דבר זה בא לידי ביטוי בקשר עם הנוף המקומי והאירועים שהתרחשו, תוך זיקה לאמנות המודרנית העולמית. בונה נשאר נאמן להשקפת עולם זו, ולמרות השנויים שחלו ביצירתו עם השנים, כתב ידו ברור ומאד עקבי. זרמי האמנות הפוסט מודרנית, השאיפה להיות חלק מהאמנות הכלל עולמית, ותיאוריות אחרות על מה צריכים להיות פניה של אמנות ישראל לא שינו את יצירתו".

 

רותי אופק, אוצרת, בדברי מבוא לקטלוג התערוכה

 

 “הציורים המוצגים בתפן כוללים קבוצה של עבודות פיגורטיביות המתארות סצנות מסיפורי התנ”ך וקבוצה של עבודות העוסקות בנוף הישראלי והפונה במשך השנים לכוון המופשט הגיאומטרי. [...] הוא מונחה בידי אותה שאיפה רומנטית מודרנית לביטוי בלתי אמצעי , כביכול, של ה”ראשוני” וה”אותנטי”. עבודות הנוף של בונה החל משנות ה-90 מסמנות גישה שונה. את מקומן של הקומפוזיציות העשירות בפרגמנטים סימבוליים מקראיים ואוריינטליים מחליפים שטחים גיאומטריים “נקיים” וקווים נוקשים מפרידים בין יבשה לים, בין שמים לארץ או בין פנים לחוץ”.

נאוה אסטרכן, “סטודיו”, אוגוסט 1999

"בתוך נופי הכפר שבציורי בונה, פוסעים שוורים הנראים כמובלים אל הקרבתם בבית המקדש, ודמויותיו נראות כענקי-אפוס קדום הפורצים מן האדמה הקדומה אל הנוכחות הישראלית החדשה. מכאן אופיים המונומנטלי ועוצמתם הצבעונית והאקספרסיבית של ציורי בונה".

פרופ' אבידב ליפסקר "צפון", תש"ס


חזרה >>>