תערוכת יחיד "קסמי המזרח" מוזיאון עוקשי, עכו העתיקה
עכו
2007

“ארץ ישראל הייתה תחילה בדמיון, מקום דמוי גן עדן במזרח, יפה נוף שטוף שמש ואור. איכרים עברים חורשים בה את אדמתם וכפרים שלווים נטועים במדרונות ההרים, ארץ שהתקיים בה דבר הנביא ו”ישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד”. תדמית אידילית זו, שנצטיירה בדמיונו של שמואל הילד, באה מפסוקי התנ”ך שקרא באוזניו סבו ומסיפוריו המתארים את יופייה של הארץ. ארץ ישראל והתנ”ך יישארו כרוכים יחד בעולמו והארץ תהיה מוארת תמיד באור תנ”כי. אל המראות הדמיוניים האידיליים, שנחרטו בזיכרונו, נוספו מראות הארץ שאותם חווה בעוצמה רבה מיום בואו אליה. הארץ נגלתה לו לראשונה בחיפה עיר מזרחית ואירופית, ים תיכונית ובינלאומית כאחד ממקום מגורי משפחתו בעיר התחתית קלט את מראות המזרח, את האור ואת הצבע שלו וספג את האווירה הים-תיכונית. [...] מראותיה של ארץ ישראל על אזוריה השונים נגלו לו בטיולי בית הספר ותנועת הנוער. בטיולים לאתרים ההיסטוריים הקשורים לעברה של הארץ, ארץ התנ”ך, נקשר המקום באופן חי ומוחשי אל הסיפור העתיק. מפת הארץ התלויה בכיתה הראתה את המקומות שבהם התרחשו האירועים ההיסטוריים, ותמונה של הארץ ושל המזרח הקדום כולו, ערש העם והתרבויות העתיקות, נפרשה לפני עיניו. [...] המזרח הקדום שבדמיון והמזרח העכשווי שבמציאות הקרינו האחד על השני והפכו למכלול אחד בעל עושר של משמעויות צורות וגוונים. [...] בראשית שנות ה-50 החל לעבוד בגליל. הרשמים שחווה בתקופה זו הוסיפו נימות יהודיות וישראליות ייחודיות למזרחיותה של היצירה. נופו הבראשיתי של הגליל עורר בו את תדמיתו של הנוף העתיק, והמתיישבים החדשים, בני עדות המזרח נראו כיושביו הקדומים. ההווי החקלאי, החורשים ההולכים אחר מחרשות העץ כרמי הזית והכפרים השלווים – כל זה מוליך אל העבר, אל העולם הקדום, עולם של פולחני אדמה מקדשים וקורבנות וכלי הקודש מעלים בדמיון את החזות העשירה של כלי הפולחן שבמקדש. הממצאים הארכיאולוגיים הרבים שהוא גילה, הקשורים בחיי היום-יום ולעבודת הקודש, העלו גל של דימויים למציאות החיים הישראלית הקדומה באזור. עבר והווה דמיון ומציאות נשזרו יחד והפכו למארג אחד. [...] המזרח הקדום שבדמיון וזה הגלוי שבמציאות השפיעו על עיצובו של ה”אני” האמנותי, הוא עיצב עולם צורני ישראלי המעוגן בזיכרון הנוף הקדום ובחזות הנגלית לעין של המזרח הים-תיכוני. אל המסכת הזאת הוסיף תמיד צירוף של מוטיבים יהודיים, זיכרונות העולם היהודי מבית סבא עם התרשמויות חדשות בנות הזמן. אוסף של חפצי קודש ופולחן יהודיים שנאסף בארצות המזרח הקרוב עורר בו גל חדש של דימויים. הארץ, התנ”ך והעולם היהודי היו שלושת היסודות שעליהם נשענה תמיד יצירתו”. וכך תיאר זאת בונה בדו-שיח עם רותי אופק (קטלוג התערוכה מולדת הרימון, מוזיאון הפתוח בתפן, 1999): נוף הארץ, התנ”ך והיהדות. כל אלה קשורים ומשתלבים ביצירה לישות אחת כוללת כאשר כל יסוד תורם את תרומתו לגיוונה ולהעשרתה".
 

רחל בונה, קטלוג התערוכה “קסמי המזרח”, 2007

 

“ציוריו של בונה נראים כפסיפס מזרחי. [...] הוא הצליח לשלב את הגישה של הציור הפיגורטיבי עם זו המופשטת, ועם זאת לשמר את שפתו הייחודית ואת אמצעי הביטוי הדקורטיבי האסתטי. [...] יצירתו שואבת את עוצמתה מזיקתו העמוקה למורשת התרבותית של העם, מאהבתו לארץ ישראל ולנופיה ומעל לכול מספר הספרים -- התנ”ך. [...] בונה מגלה לנו את קסמי המזרח שלו בתערוכה המקיפה את יצירתו בשנות החמישים של המאה ה-20. היצירות בשלל צבעי הזהב והצהוב, האדום והארגמן, הירוק והטורקיז -- חגיגה לעין וחדווה ללב.”

רחל זמר, אוצרת, קטלוג התערוכה קסמי המזח, 2007

 

 


חזרה >>>